1הגדרה
בתקנות אלה, ”עובד בסיעוד“ – עובד זר המועסק בידי יחיד במתן טיפול סיעודי.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} בתקנות אלה, ”עובד בסיעוד“ – עובד זר המועסק בידי יחיד במתן טיפול סיעודי.| ק״ת תשס״ב, 66 | תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי) | |
| תשס״ג, 68 | תיקון | |
| תשע״ו, 1086 | תיקון | |
| ק״ת תשס״ג, 430 | הודעה | |
| תשס״ו, 588 | הודעה | |
| תשס״ח, 513 | הודעה | |
| תשס״ט, 1034 | הודעה | |
| תש״ע, 808 | הודעה | |
| תשע״א, 534 | הודעה | |
| תשע״ב, 725 | הודעה | |
| תשע״ג, 608 | הודעה | |
| תשע״ד, 926 | הודעה | |
| תשע״ז, 750 | הודעה | |
| תשע״ח, 883 | הודעה | |
| תשע״ט, 1952 | הודעה | |
| תש״ף, 770 | הודעה | |
| תשפ״א, 2007 | הודעה | |
| תשפ״ב, 1961 | הודעה | |
| תשפ״ג, 1089 | הודעה | |
| תשפ״ד, 1369 | הודעה | |
| תשפ״ה, 1403 | הודעה | |
| תשפ״ו, 474 | הודעה |
{{ח:ת}} בתקנות אלה, ”עובד בסיעוד“ – עובד זר המועסק בידי יחיד במתן טיפול סיעודי.{{ח:ת}} השיעור המרבי שרשאי מעביד לנכות משכרו החודשי של עובד זר כהחזר הוצאות שהוציא המעביד בעד דמי ביטוח רפואי או שהתחייב להוציאן, לפי {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#סעיף 1ד|סעיף 1ד לחוק}}, לא יעלה –
{{ח:תת|(1)}} בעובד זר שאינו עובד סיעוד – על שליש מהסכום שהוציא או שהתחייב להוציאו;
{{ח:תת|(2)}} בעובד סיעוד – על מחצית הסכום שהוציא או שהתחייב להוציאו; ובלבד שהניכוי המרבי משכרו החודשי של עובד זר שאינו עובד סיעוד לא יעלה על 124.73 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2016; בשנת 2026, 147.11 ש״ח)}}, והניכוי המרבי משכרו של עובד זר בסיעוד לא יעלה על 143.53 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2016; בשנת 2026, 168.8 ש״ח)}}.{{ח:תת|(א)}} הסכום הנקוב {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}} ישתנה ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום השינוי), לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי; לענין זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד היסודי“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי הקודם, ולענין יום השינוי ב־1 בינואר 2003 – המדד שפורסם בחודש יולי 2002.
{{ח:תת|(ב)}} השר יפרסם בהודעה ברשומות את הסכום המעודכן כאמור.{{ח:ת}} סך כל הניכויים המותרים לפי תקנות אלה, יחד עם הניכויים לפי {{ח:חיצוני|תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים)|תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש״ס–2000}} (להלן – תקנות ניכוי בעד מגורים), ולפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת השכר#סעיף 25|סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, התשי״ח–1958}} (להלן – חוק הגנת השכר), לא יעלה על 25% משכרו החודשי של עובד זר.{{ח:תת|(א)}} לא תיכלל בחוזה עבודה שעובד זר צד לו, הוראה המאפשרת לנכות לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת השכר#סעיף 25|סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר}}, סכום העולה על ההפרש שבין 25% משכר העבודה לבין הסכום שנוכה לפי תקנות אלה ולפי {{ח:חיצוני|תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים)|תקנות ניכוי בעד מגורים}}.
{{ח:תת|(ב)}} תנאי כאמור בתקנת משנה (א) שנכלל בחוזה עבודה, בטל לענין ניכויים שעולים על ההפרש האמור.{{ח:ת}} מעביד חייב לצרף לחוזה העבודה לפי {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#סעיף 1ג|סעיף 1ג לחוק}} העתק מפוליסת הביטוח הרפואי שהסדיר לו המעביד לפי {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#סעיף 1ד|סעיף 1ד לחוק}}, בשפה שהעובד הזר מבין.{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}}