החקיקה בישראל

תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), תשל״ב–1972 תקנה

📖ספר החוקים הפתוח📅 תשל״ב · 1972
20
סעיפים
1
פרקים
0
תוספות
9
הגדרות
10
הפניות פנימיות
20
הפניות חיצוניות
18
הערות עריכה
0
תיקונים

תוכן החוק

תקנות בדבר ניכוי הוצאות מסויימות

1הגדרותתיקונים: תשמ״ב־3, תשמ״ג־2, תש״ס

בתקנות אלה –
”עיסוק“ – עסק – לרבות עיסקה בודדת – משלח־יד וכל מקור הכנסה אחר כמפורט בסעיף 2 לפקודה וכן פעילותו של חבר־בני־אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה;
”מקום עיסוק“ – מקום שבו מנהל הנישום, דרך קבע, את עיסוקו;
”בעל שליטה“ – כהגדרתו בסעיף 32(9) לפקודה;
”אזור“ – כהגדרתו בסעיף 3א לפקודה;
”הוצאה“ – הוצאה המותרת לניכוי לפי סעיפים 17 עד 27 ו־30 לפקודה, לרבות החזר הוצאה, וכן הוצאה מסוג ההוצאות הנזכרות בתקנות אלה שהוציא חבר־בני־אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה, והכל בין אם הוצאה על ידי הנישום ובין אם על־ידי אדם אחר מטעמו, לרבות עובד של הנישום;
”דולר“ – דולר של ארצות הברית של אמריקה לפי השער היציג של הדולר שקבע בנק ישראל ביום שבו הוצאה ההוצאה.
↗ חיצוניות: 7
הצג הפניות חיצוניות
  • בסעיף 2 לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 2
  • סעיף 3(ז) לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 3.ז
  • בסעיף 32(9) לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 32
  • בסעיף 3א לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 3א
  • סעיפים 17 עד 27 → פקודת מס הכנסה #סעיף 17
  • ו־30 לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 30
  • סעיף 3(ז) לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 3.ז
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} בתקנות אלה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עיסוק“ – עסק – לרבות עיסקה בודדת – משלח־יד וכל מקור הכנסה אחר כמפורט {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 2|בסעיף 2 לפקודה}} וכן פעילותו של חבר־בני־אדם שחל עליו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 3.ז|סעיף 3(ז) לפקודה}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מקום עיסוק“ – מקום שבו מנהל הנישום, דרך קבע, את עיסוקו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל שליטה“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 32|בסעיף 32(9) לפקודה}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אזור“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 3א|בסעיף 3א לפקודה}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הוצאה“ – הוצאה המותרת לניכוי לפי {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 17|סעיפים 17 עד 27}} {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 30|ו־30 לפקודה}}, לרבות החזר הוצאה, וכן הוצאה מסוג ההוצאות הנזכרות בתקנות אלה שהוציא חבר־בני־אדם שחל עליו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 3.ז|סעיף 3(ז) לפקודה}}, והכל בין אם הוצאה על ידי הנישום ובין אם על־ידי אדם אחר מטעמו, לרבות עובד של הנישום;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דולר“ – דולר של ארצות הברית של אמריקה לפי השער היציג של הדולר שקבע בנק ישראל ביום שבו הוצאה ההוצאה.

2תנאים לניכויים והגבלתםתיקונים: תשל״ה־3, תשנ״ז, תש״ס, תשע״ב

ההוצאות המפורטות בפסקאות (1) עד (7) יותרו לניכוי רק בהתאם לאמור להלן:
↺ פנימיות: 1
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} ההוצאות המפורטות {{ח:פנימי|סעיף 2.1|בפסקאות (1) עד (7)}} יותרו לניכוי רק בהתאם לאמור להלן:

כיבודתיקונים: תשל״ה־2, תשמ״א־2, תשמ״א־8, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ד־2, תש״ס

(1)80% מההוצאות שהוצאו לכיבוד קל במקום העיסוק של הנישום; לענין זה, ”כיבוד קל“ – שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(1)}} 80% מההוצאות שהוצאו לכיבוד קל במקום העיסוק של הנישום; לענין זה, ”כיבוד קל“ – שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה.

נסיעה לחוץ־לארץתיקונים: תשל״ח־2, תשל״ח־4, תשל״ט, תשמ״א־3, תשמ״א־6, תשמ״ב־3, תשמ״ג, תשמ״ד־2, תשנ״ג

(2)הוצאות שהוצאו בקשר לנסיעה לחוץ־לארץ אם הנסיעה לחוץ־לארץ והשהייה שם היו הכרחיים לייצור ההכנסה, ובחבר־בני־אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה – אם היו הכרחיים לפעילותו, כמפורט להלן:
(א)הסכום שיותר בשל הוצאות לרכישת כרטיס טיסה –
(1)בטיסה במחלקת תיירים – 100% ממחיר הכרטיס;
(2)בטיסה במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה – 100% ממחיר כרטיס במחלקת עסקים באותה טיסה.
(ב)הסכום שיותר בשל הוצאות לינה –
(1)בנסיעה אשר כללה לא יותר מתשעים לינות – עבור שבע הלינות הראשונות – כל הוצאות הלינה המוכרות; עבור שאר הלינות (מהלינה השמינית ואילך) – לגבי לינה שעלותה נמוכה מ־70 דולר – כל הוצאות הלינה המוכרות; לגבי לינה שעלותה גבוהה מ־70 דולר – 75% מהוצאות הלינה המוכרות, אך לא פחות מ־70 דולר ללינה ;
(2)בנסיעה אשר כללה יותר מתשעים לינות – הוצאות הלינה המוכרות אך לא יותר מ־70 דולר ללינה ;
לענין זה – שתי נסיעות או יותר שלא היתה ביניהן שהייה רצופה בישראל של ארבעה עשר ימים לפחות, ייחשבו כנסיעה אחת;
(3)לענין פסקת משנה זו, ”הוצאות לינה מוכרות“ – הוצאות הלינה בפועל המוכחות בהתאם לתקנה 6, או 160 דולר ללינה , הנמוך ביניהם.
(ג)הסכום שיותר בשל הוצאות אחרות –
(1)אם נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ־45 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ ;
(2)אם לא נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ־75 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ .
(ד)הסכום שיותר בשל הוצאות שכירת רכב בחוץ לארץ, לא יעלה על הוצאות השכירות בפועל או על 35 דולר ליום , לפי הנמוך.
(ה)על אף האמור בפסקה זו רשאי הנציב לקבוע רשימת מקומות שבהם יותרו לניכוי, בתקופה שיקבע, עד 125% מסכומי ההוצאות המותרים לניכוי כולן או חלקן; קביעה כאמור תפורסם ברשומות.
(ו)הסכומים הנקובים בפסקה זו יתואמו ב־1 בינואר של כל שנת מס לגבי אותה שנת מס בהתאם לשיעור עלייתו של מדד המחירים לצרכן בארצות הברית של אמריקה כפי שהוא מתפרסם ב־Survey of Current Business על ידי ה־Department of Commerce (להלן – המדד) הידוע ב־1 בינואר של שנת המס לעומת המדד הידוע ב־1 בינואר של שנת המס הקודמת.
(ז)שהה הנישום בחוץ־לארץ תקופה רצופה העולה על 10 חדשים, יותרו לו הוצאות חינוך בשל חינוך ילדיו שטרם מלאו להם 18 שנים בשנת המס, בסכום שלא יעלה על 400 דולר לחודש לכל ילד כאמור; עלו הוצאות החינוך שהוציא הנישום מעל לסכום האמור, רשאי הנציב להתיר לו בניכוי את עודף הוצאות החינוך שהוציא, כולו או מקצתו, בהתחשב במקום המגורים ובתנאי הלימוד.
↗ חיצוניות: 1↺ פנימיות: 1📝 הערות: 10
הצג הערות עריכה
(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 152$; בשנת 2025, 156$; בשנת 2026, 160$)
(מתואם לינואר 1993; ראו לעיל)
(מתואם לינואר 1993; ר׳ לעיל)
(מתואם לינואר 1993; ראו לעיל)
(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 346$; בשנת 2025, 355$; בשנת 2026, 365$)
(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 97$; בשנת 2025, 100$; בשנת 2026, 102$)
(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 162$; בשנת 2025, 167$; בשנת 2026, 171$)
(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 76$; בשנת 2025, 78$; בשנת 2026, 80$)
פורסמה קביעת מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (רשימת מקומות לענין ניכוי הוצאות בחו״ל), התשס״ו–2005 (ק״ת תשס״ו, 62), לפיה המקומות שבהם יותרו בניכוי 125% מסכומי הוצאות המותרות בניכוי לפי תקנה 2(2)(ב) ו־(ג), הם הארצות המפורטות להלן: אוסטרליה, אוסטריה, איטליה, איסלנד, אירלנד, אנגולה, בלגיה, גרמניה, דובאי, דנמרק, הולנד, הונג קונג, הממלכה המאוחדת (בריטניה), טיוואן, יוון, יפן, לוקסמבורג, נורווגיה, ספרד, עומאן, פינלנד, צרפת, קאטר, קוריאה, קמרון, קנדה, שבדיה ושוויץ.
(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 866$; בשנת 2025, 890$; בשנת 2026, 914$)
הצג הפניות חיצוניות
  • סעיף 3(ז) לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 3.ז
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(2)}} הוצאות שהוצאו בקשר לנסיעה לחוץ־לארץ אם הנסיעה לחוץ־לארץ והשהייה שם היו הכרחיים לייצור ההכנסה, ובחבר־בני־אדם שחל עליו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 3.ז|סעיף 3(ז) לפקודה}} – אם היו הכרחיים לפעילותו, כמפורט להלן:
{{ח:תתת|(א)}} הסכום שיותר בשל הוצאות לרכישת כרטיס טיסה –
{{ח:תתתת|(1)}} בטיסה במחלקת תיירים – 100% ממחיר הכרטיס;
{{ח:תתתת|(2)}} בטיסה במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה – 100% ממחיר כרטיס במחלקת עסקים באותה טיסה.
{{ח:תתת|(ב)}} הסכום שיותר בשל הוצאות לינה –
{{ח:תתתת|(1)}} בנסיעה אשר כללה לא יותר מתשעים לינות –
{{ח:תתתתת|(א)}} עבור שבע הלינות הראשונות – כל הוצאות הלינה המוכרות;
{{ח:תתתתת|(ב)}} עבור שאר הלינות (מהלינה השמינית ואילך) –
{{ח:תתתתתת|(1)}} לגבי לינה שעלותה נמוכה מ־70 דולר {{ח:הערה|(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 152$; בשנת 2025, 156$; בשנת 2026, 160$)}} – כל הוצאות הלינה המוכרות;
{{ח:תתתתתת|(2)}} לגבי לינה שעלותה גבוהה מ־70 דולר {{ח:הערה|(מתואם לינואר 1993; ראו לעיל)}} – 75% מהוצאות הלינה המוכרות, אך לא פחות מ־70 דולר ללינה {{ח:הערה|(מתואם לינואר 1993; ר׳ לעיל)}};
{{ח:תתתת|(2)}} בנסיעה אשר כללה יותר מתשעים לינות – הוצאות הלינה המוכרות אך לא יותר מ־70 דולר ללינה {{ח:הערה|(מתואם לינואר 1993; ראו לעיל)}};
{{ח:תתתת}} לענין זה – שתי נסיעות או יותר שלא היתה ביניהן שהייה רצופה בישראל של ארבעה עשר ימים לפחות, ייחשבו כנסיעה אחת;
{{ח:תתתת|(3)}} לענין פסקת משנה זו, ”הוצאות לינה מוכרות“ – הוצאות הלינה בפועל המוכחות בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 6|לתקנה 6}}, או 160 דולר ללינה {{ח:הערה|(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 346$; בשנת 2025, 355$; בשנת 2026, 365$)}}, הנמוך ביניהם.
{{ח:תתת|(ג)}} הסכום שיותר בשל הוצאות אחרות –
{{ח:תתתת|(1)}} אם נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ־45 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ {{ח:הערה|(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 97$; בשנת 2025, 100$; בשנת 2026, 102$)}};
{{ח:תתתת|(2)}} אם לא נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ־75 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ {{ח:הערה|(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 162$; בשנת 2025, 167$; בשנת 2026, 171$)}}.
{{ח:תתת|(ד)}} הסכום שיותר בשל הוצאות שכירת רכב בחוץ לארץ, לא יעלה על הוצאות השכירות בפועל או על 35 דולר ליום {{ח:הערה|(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 76$; בשנת 2025, 78$; בשנת 2026, 80$)}}, לפי הנמוך.
{{ח:תתת|(ה)}} על אף האמור בפסקה זו רשאי הנציב לקבוע רשימת מקומות שבהם יותרו לניכוי, בתקופה שיקבע, עד 125% מסכומי ההוצאות המותרים לניכוי כולן או חלקן; קביעה כאמור תפורסם ברשומות.
{{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסמה {{ח:חיצוני|קביעת מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (רשימת מקומות לענין ניכוי הוצאות בחו"ל)|קביעת מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (רשימת מקומות לענין ניכוי הוצאות בחו״ל), התשס״ו–2005}} (ק״ת תשס״ו, 62), לפיה המקומות שבהם יותרו בניכוי 125% מסכומי הוצאות המותרות בניכוי לפי תקנה 2(2)(ב) ו־(ג), הם הארצות המפורטות להלן: אוסטרליה, אוסטריה, איטליה, איסלנד, אירלנד, אנגולה, בלגיה, גרמניה, דובאי, דנמרק, הולנד, הונג קונג, הממלכה המאוחדת (בריטניה), טיוואן, יוון, יפן, לוקסמבורג, נורווגיה, ספרד, עומאן, פינלנד, צרפת, קאטר, קוריאה, קמרון, קנדה, שבדיה ושוויץ.}}
{{ח:תתת|(ו)}} הסכומים הנקובים בפסקה זו יתואמו ב־1 בינואר של כל שנת מס לגבי אותה שנת מס בהתאם לשיעור עלייתו של מדד המחירים לצרכן בארצות הברית של אמריקה כפי שהוא מתפרסם ב־Survey of Current Business על ידי ה־Department of Commerce (להלן – המדד) הידוע ב־1 בינואר של שנת המס לעומת המדד הידוע ב־1 בינואר של שנת המס הקודמת.
{{ח:תתת|(ז)}} שהה הנישום בחוץ־לארץ תקופה רצופה העולה על 10 חדשים, יותרו לו הוצאות חינוך בשל חינוך ילדיו שטרם מלאו להם 18 שנים בשנת המס, בסכום שלא יעלה על 400 דולר {{ח:הערה|(מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 866$; בשנת 2025, 890$; בשנת 2026, 914$)}} לחודש לכל ילד כאמור; עלו הוצאות החינוך שהוציא הנישום מעל לסכום האמור, רשאי הנציב להתיר לו בניכוי את עודף הוצאות החינוך שהוציא, כולו או מקצתו, בהתחשב במקום המגורים ובתנאי הלימוד.

הוצאות לינה וארוחת בוקרתיקונים: תש״ס

(2א)הוצאות לינה שהוציא נישום בישראל או באזור, ובלבד שהסכום המותר בניכוי אינו עולה על הסכומים הנקובים בפסקה (2)(ב)(1)(ב) כשהוא מחושב בשקלים חדשים לפי השער היציג של הדולר כפי שפורסם לאחרונה לפני מועד הלינה, ואולם הוצאות שהוציא נישום ללינה במקום המרוחק פחות מ־100 קילומטרים ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי, לא יותרו בניכוי, זולת אם שוכנע פקיד השומה שהלינה היתה הכרחית לייצור ההכנסה של הנישום.
(ב)על אף האמור בפסקה (3), יותרו בניכוי הוצאות שהוציא נישום בשל ארוחת בוקר הכלולה במחיר לינה המותרת בניכוי, כאמור בפסקת משנה (א) לעיל.
(ג)הוראות פסקה זו לא יחולו על הוצאות לינה שהוציא הנישום במסגרת השתתפות בכנס בתחום עיסוקו.
↺ פנימיות: 2
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(2א)|(א)}} הוצאות לינה שהוציא נישום בישראל או באזור, ובלבד שהסכום המותר בניכוי אינו עולה על הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 2.2|בפסקה (2)(ב)(1)(ב)}} כשהוא מחושב בשקלים חדשים לפי השער היציג של הדולר כפי שפורסם לאחרונה לפני מועד הלינה, ואולם הוצאות שהוציא נישום ללינה במקום המרוחק פחות מ־100 קילומטרים ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי, לא יותרו בניכוי, זולת אם שוכנע פקיד השומה שהלינה היתה הכרחית לייצור ההכנסה של הנישום.
{{ח:תתת|(ב)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 2.3|בפסקה (3)}}, יותרו בניכוי הוצאות שהוציא נישום בשל ארוחת בוקר הכלולה במחיר לינה המותרת בניכוי, כאמור בפסקת משנה (א) לעיל.
{{ח:תתת|(ג)}} הוראות פסקה זו לא יחולו על הוצאות לינה שהוציא הנישום במסגרת השתתפות בכנס בתחום עיסוקו.

תיקונים: תשל״ה־2, תשל״ו, תשל״ז, תשל״ח, תשל״ח־3, תשל״ט־2, תשל״ט־3, תשל״ט־5, תש״ם, תש״ם־2, תש״ם־3, תש״ם־4, תשמ״א, תשמ״א־4, תשמ״א־5, תשמ״א־7, תשמ״ב, תשמ״ב־2, תשמ״ב־4, תשמ״ד, תשע״א

(3)
📝 הערות: 1
הצג הערות עריכה
(נמחקה).
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}}

מתנותתיקונים: תשל״ה־3, תשל״ט־4, תשמ״א־8, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ד־2

(4)מתנות שנתן נישום, ובלבד שסכום הניכוי לא יעלה על סכום של 2,300 שקלים לשנה לאדם אחד , אם ניתנו בישראל, ועל סכום של 15 דולר של ארצות הברית לשנה לאדם אחד אם ניתנו מחוץ לישראל ובלבד שנרשמו פרטי זיהוי המקבל, מקום נתינת המתנה וקבלות לאימות ההוצאה.
📝 הערות: 1
הצג הערות עריכה
(מתואם לאפריל 1984; בשנים 2020 עד 2022, 220 ש״ח לשנה לאדם; בשנת 2023, 230 ש״ח לשנה לאדם; בשנים 2024 עד 2027, 240 ש״ח לשנה לאדם)
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(4)}} מתנות שנתן נישום, ובלבד שסכום הניכוי לא יעלה על סכום של 2,300 שקלים לשנה לאדם אחד {{ח:הערה|(מתואם לאפריל 1984; בשנים 2020 עד 2022, 220 ש״ח לשנה לאדם; בשנת 2023, 230 ש״ח לשנה לאדם; בשנים 2024 עד 2027, 240 ש״ח לשנה לאדם)}}, אם ניתנו בישראל, ועל סכום של 15 דולר של ארצות הברית לשנה לאדם אחד אם ניתנו מחוץ לישראל ובלבד שנרשמו פרטי זיהוי המקבל, מקום נתינת המתנה וקבלות לאימות ההוצאה.

הפקדות בקרן השתלמות של יחיד שיש לו הכנסה לפי סעיף 2(1) ו־(2)תיקונים: תשנ״ז, תשע״ח

(5)יחיד שיש לו הכנסות לפי סעיפים 2(1) ו־2(2) לפקודה ושילם סכומים לקרן השתלמות לעצמאיים כהגדרתה בסעיף 17(5א) לפקודה, ובעד אותו יחיד שולמו כספים בידי מעבידו לקרן השתלמות, כהגדרתה בסעיף 3(ה) לפקודה, יותרו בניכוי הסכומים ששילם, ובתנאי שסכום ההוצאות כאמור לא יעלה על 4.5% מסכום התקרה; לענין זה, ”סכום התקרה“ – הכנסתו החייבת של היחיד לפי סעיף 2(1) {{ח:הערה|לפקודה}}, לפני הניכוי לפי פסקת משנה זו ולא יותר מהסכום הקבוע בהגדרת ”הכנסה קובעת“ בסעיף 17(5א) לפקודה, לאחר שהופחתו ממנו סך כל סכומי המשכורת הקובעת, כהגדרתה בסעיף 3(ה) לפקודה, של אותו יחיד שבשלה שילם מעבידו לקרן השתלמות בשנת המס.
↗ חיצוניות: 7
הצג הפניות חיצוניות
  • סעיפים 2(1) → פקודת מס הכנסה #סעיף 2.1
  • ו־2(2) לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 2.2
  • בסעיף 17(5א) לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 17.5א
  • בסעיף 3(ה) לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 3.ה
  • סעיף 2(1) {{ח:הערה|לפקודה}} → פקודת מס הכנסה #סעיף 2.1
  • בהגדרת ”הכנסה קובעת“ בסעיף 17(5א) לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 17.5א
  • בסעיף 3(ה) לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 3.ה
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(5)}} יחיד שיש לו הכנסות לפי {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 2.1|סעיפים 2(1)}} {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 2.2|ו־2(2) לפקודה}} ושילם סכומים לקרן השתלמות לעצמאיים כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 17.5א|בסעיף 17(5א) לפקודה}}, ובעד אותו יחיד שולמו כספים בידי מעבידו לקרן השתלמות, כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 3.ה|בסעיף 3(ה) לפקודה}}, יותרו בניכוי הסכומים ששילם, ובתנאי שסכום ההוצאות כאמור לא יעלה על 4.5% מסכום התקרה; לענין זה, ”סכום התקרה“ – הכנסתו החייבת של היחיד לפי {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 2.1|סעיף 2(1) {{ח:הערה|לפקודה}}}}, לפני הניכוי לפי פסקת משנה זו ולא יותר מהסכום הקבוע {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 17.5א|בהגדרת ”הכנסה קובעת“ בסעיף 17(5א) לפקודה}}, לאחר שהופחתו ממנו סך כל סכומי המשכורת הקובעת, כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 3.ה|בסעיף 3(ה) לפקודה}}, של אותו יחיד שבשלה שילם מעבידו לקרן השתלמות בשנת המס.

הוצאות ביגודתיקונים: תש״ס

(6)80% מההוצאות שהוציא נישום לרכישת ביגוד בעבורו או בעבור עובדו, ואולם אם לא ניתן להשתמש בביגוד שלא לצורכי עבודה – יותרו ההוצאות כאמור במלואן; בפסקה זו, ”ביגוד“ – בגדים, לרבות נעליים, שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:
(1)ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום;
(2)על פי דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(6)}} 80% מההוצאות שהוציא נישום לרכישת ביגוד בעבורו או בעבור עובדו, ואולם אם לא ניתן להשתמש בביגוד שלא לצורכי עבודה – יותרו ההוצאות כאמור במלואן; בפסקה זו, ”ביגוד“ – בגדים, לרבות נעליים, שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום;
{{ח:תתת|(2)}} על פי דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד.

ניכוי בשל דמי חבר ודמי טיפולתיקונים: תשע״ב

(7)50% מתשלום דמי הטיפול ששילם עובד משכרו, ולגבי עובד ששילם דמי חבר – 50% מסכום דמי הטיפול שהיה משלם אותו עובד אילו היה מחויב בדמי טיפול; לעניין זה –
”דמי חבר“ – דמי חבר שמשלם עובד שהוא חבר בארגון עובדים, לארגון העובדים אשר מותר למעבידו לנכותם מהשכר לפי סעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר, התשי״ח–1958 (להלן – חוק הגנת השכר);
”דמי טיפול“ – תשלום המשולם לארגון עובדים יציג על ידי עובד שאינו חבר בארגון עובדים אשר מותר למעבידו לנכותו מהשכר לפי סעיף 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר;
”עובד“ – לרבות מי שמנוכה מהכנסתו מקצבה ממעבידו לשעבר, תשלום דמי חבר על ידי מעבידו לשעבר.
↗ חיצוניות: 2
הצג הפניות חיצוניות
  • סעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר, התשי״ח–1958 → חוק הגנת השכר #סעיף 25
  • סעיף 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר → חוק הגנת השכר #סעיף 25
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(7)}} 50% מתשלום דמי הטיפול ששילם עובד משכרו, ולגבי עובד ששילם דמי חבר – 50% מסכום דמי הטיפול שהיה משלם אותו עובד אילו היה מחויב בדמי טיפול; לעניין זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”דמי חבר“ – דמי חבר שמשלם עובד שהוא חבר בארגון עובדים, לארגון העובדים אשר מותר למעבידו לנכותם מהשכר לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת השכר#סעיף 25|סעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר, התשי״ח–1958}} (להלן – חוק הגנת השכר);
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”דמי טיפול“ – תשלום המשולם לארגון עובדים יציג על ידי עובד שאינו חבר בארגון עובדים אשר מותר למעבידו לנכותו מהשכר לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת השכר#סעיף 25|סעיף 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עובד“ – לרבות מי שמנוכה מהכנסתו מקצבה ממעבידו לשעבר, תשלום דמי חבר על ידי מעבידו לשעבר.

2אתיקונים: תשל״ה, תש״ס

📝 הערות: 1
הצג הערות עריכה
(בוטלה).
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}}

2בשיחות טלפוןתיקונים: תשל״ה־3, תשמ״א, תש״ס, תשס״ב

(א)לא יותרו בניכוי הוצאות בשל החזקת טלפון שאינו נייד במקום מגוריו של הנישום או של בעל שליטה בנישום, זולת אם הוכיח הנישום או בעל השליטה בנישום, להנחת דעתו של פקיד השומה, כי בית המגורים משמש את עיקר עסקו או משלח ידו של הנישום; הוכיח כאמור, יחולו הוראות אלה:
(1)היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום שאינו עולה על 18,000 שקלים חדשים לשנה , יותר בניכוי הסכום בגובה 80% מהוצאות החזקת הטלפון או חלק הוצאות החזקת הטלפון העולה על 1,800 שקלים חדשים , לפי הנמוך;
(2)היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום העולה על 18,000 שקלים חדשים – יותר בניכוי חלק ההוצאות העולה על 3,600 שקלים חדשים .
(א1)על אף האמור בתקנת משנה (א), לגבי נישום או בעל שליטה בנישום אשר מקום מגוריו שימש את עיקר עסקו או משלח ידו של הנישום בחלק משנת המס, יראו את הוצאות החזקת הטלפון שאינו נייד שהוציא הנישום בשנת המס כשהם מוכפלים בשיעור השימוש כהוצאות שהוציא הנישום בשנת המס בשל החזקת טלפון לענין תקנת משנה (א) ויקראו את הסכומים הנקובים בה כאילו הם מוכפלים בשיעור השימוש; לענין זה, ”שיעור השימוש“ – היחס שבין מספר החודשים שבהם מקום המגורים שימש את עיקר עסקו של הנישום ל־12.
(ב)על אף האמור בתקנת משנה (א) יותרו לניכוי הוצאות בשל שיחות טלפון לחוץ לארץ, שביצע נישום ממקום מגוריו שאינו משמש את עיקר עסקו, אם הוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה כי השיחות לחוץ־לארץ היו בייצור ההכנסה, ולגבי יחיד המועסק בידי חבר־בני־אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה, אם השיחות לחוץ־לארץ היו קשורות לפעילותו, ובלבד שנישום או יחיד כאמור ניהל לגבי כל שיחה רישום בדבר התאריך, השעה, יעדה של השיחה, פרטי מקבלה, משך השיחה, נושאה ומחירה המשוער.
(ג)לא יותרו בניכוי הוצאות החזקת רדיו טלפון נייד המשמש בייצור הכנסה, בסכום של 960 שקלים חדשים או מחצית מההוצאות, לפי הנמוך.
(2)על אף האמור בפסקה (1), הוצאות מעביד בשל רדיו טלפון נייד, שהועמד לרשות עובד, כמשמעותו בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד), התשס״ב–2002, יותרו בניכוי במלואן.
(3)לא יותרו בניכוי הוצאות החזקת רדיו טלפון נייד שהוצאו בייצור הכנסת עבודה.
(4)בסעיף זה, ”רדיו טלפון נייד“ – למעט רדיו טלפון נייד המותקן באופן קבוע במרכזיה במקום עסקו או משלח ידו של הנישום.
↗ חיצוניות: 2📝 הערות: 5
הצג הערות עריכה
(מתואם לשנת 2000; בשנת 2022, 24,400 ש״ח; בשנת 2023, 25,700 ש״ח; בשנים 2024 עד 2027, 26,600 ש״ח)
(מתואם לשנת 2000; בשנים 2020 עד 2022, 2,400 ש״ח; בשנת 2023, 2,600 ש״ח; בשנים 2024 עד 2027, 2,700 ש״ח)
(מתואם לשנת 2000; בשנת 2022, 24,400 ש״ח; בשנת 2023, 25,700 ש״ח; בשנים 2024 ו־2025, 26,600 ש״ח)
(מתואם לשנת 2000; בשנת 2022, 4,900 ש״ח; בשנת 2023, 5,100 ש״ח; בשנים 2024 עד 2027, 5,300 ש״ח)
(מתואם לשנת 2002; בשנים 2019 עד 2022, 1,260 ש״ח; בשנים 2023 עד 2027, 1,380 ש״ח)
הצג הפניות חיצוניות
  • סעיף 3(ז) לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 3.ז
  • בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד), התשס״ב–2002 → תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד)
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(א)}} לא יותרו בניכוי הוצאות בשל החזקת טלפון שאינו נייד במקום מגוריו של הנישום או של בעל שליטה בנישום, זולת אם הוכיח הנישום או בעל השליטה בנישום, להנחת דעתו של פקיד השומה, כי בית המגורים משמש את עיקר עסקו או משלח ידו של הנישום; הוכיח כאמור, יחולו הוראות אלה:
{{ח:תתת|(1)}} היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום שאינו עולה על 18,000 שקלים חדשים לשנה {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2000; בשנת 2022, 24,400 ש״ח; בשנת 2023, 25,700 ש״ח; בשנים 2024 עד 2027, 26,600 ש״ח)}}, יותר בניכוי הסכום בגובה 80% מהוצאות החזקת הטלפון או חלק הוצאות החזקת הטלפון העולה על 1,800 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2000; בשנים 2020 עד 2022, 2,400 ש״ח; בשנת 2023, 2,600 ש״ח; בשנים 2024 עד 2027, 2,700 ש״ח)}}, לפי הנמוך;
{{ח:תתת|(2)}} היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום העולה על 18,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2000; בשנת 2022, 24,400 ש״ח; בשנת 2023, 25,700 ש״ח; בשנים 2024 ו־2025, 26,600 ש״ח)}} – יותר בניכוי חלק ההוצאות העולה על 3,600 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2000; בשנת 2022, 4,900 ש״ח; בשנת 2023, 5,100 ש״ח; בשנים 2024 עד 2027, 5,300 ש״ח)}}.
{{ח:תת|(א1)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), לגבי נישום או בעל שליטה בנישום אשר מקום מגוריו שימש את עיקר עסקו או משלח ידו של הנישום בחלק משנת המס, יראו את הוצאות החזקת הטלפון שאינו נייד שהוציא הנישום בשנת המס כשהם מוכפלים בשיעור השימוש כהוצאות שהוציא הנישום בשנת המס בשל החזקת טלפון לענין תקנת משנה (א) ויקראו את הסכומים הנקובים בה כאילו הם מוכפלים בשיעור השימוש; לענין זה, ”שיעור השימוש“ – היחס שבין מספר החודשים שבהם מקום המגורים שימש את עיקר עסקו של הנישום ל־12.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א) יותרו לניכוי הוצאות בשל שיחות טלפון לחוץ לארץ, שביצע נישום ממקום מגוריו שאינו משמש את עיקר עסקו, אם הוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה כי השיחות לחוץ־לארץ היו בייצור ההכנסה, ולגבי יחיד המועסק בידי חבר־בני־אדם שחל עליו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 3.ז|סעיף 3(ז) לפקודה}}, אם השיחות לחוץ־לארץ היו קשורות לפעילותו, ובלבד שנישום או יחיד כאמור ניהל לגבי כל שיחה רישום בדבר התאריך, השעה, יעדה של השיחה, פרטי מקבלה, משך השיחה, נושאה ומחירה המשוער.
{{ח:תת|(ג)|(1)}} לא יותרו בניכוי הוצאות החזקת רדיו טלפון נייד המשמש בייצור הכנסה, בסכום של 960 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2002; בשנים 2019 עד 2022, 1,260 ש״ח; בשנים 2023 עד 2027, 1,380 ש״ח)}} או מחצית מההוצאות, לפי הנמוך.
{{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בפסקה (1), הוצאות מעביד בשל רדיו טלפון נייד, שהועמד לרשות עובד, כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד)|בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד), התשס״ב–2002}}, יותרו בניכוי במלואן.
{{ח:תתת|(3)}} לא יותרו בניכוי הוצאות החזקת רדיו טלפון נייד שהוצאו בייצור הכנסת עבודה.
{{ח:תתת|(4)}} בסעיף זה, ”רדיו טלפון נייד“ – למעט רדיו טלפון נייד המותקן באופן קבוע במרכזיה במקום עסקו או משלח ידו של הנישום.

2גתיאום סכומים ועיגולםתיקונים: תשמ״ד־2, תשמ״ו, תשמ״ז, תשס״א, תשס״ב

הסכומים הנקובים בתקנה 2(4) ובתקנה 2ב(א) ו־(ג) יתואמו על פי סעיף 120ב לפקודה כאילו היו תקרות הכנסה ויעוגלו כאמור להלן:
(1)בתקנה 2(4) – לעשרת השקלים החדשים הקרובים;
(2)בתקנה 2ב(א) – למאה השקלים החדשים הקרובים;
(3)בתקנה 2ב(ג) – לסכום הקרוב שהוא מכפלה של חמישה שקלים חדשים.
↗ חיצוניות: 1↺ פנימיות: 5
הצג הפניות חיצוניות
  • סעיף 120ב לפקודה → פקודת מס הכנסה #סעיף 120ב
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 2.4|בתקנה 2(4)}} {{ח:פנימי|סעיף 2ב|ובתקנה 2ב(א) ו־(ג)}} יתואמו על פי {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 120ב|סעיף 120ב לפקודה}} כאילו היו תקרות הכנסה ויעוגלו כאמור להלן:
{{ח:תת|(1)}} {{ח:פנימי|סעיף 2.4|בתקנה 2(4)}} – לעשרת השקלים החדשים הקרובים;
{{ח:תת|(2)}} {{ח:פנימי|סעיף 2ב|בתקנה 2ב(א)}} – למאה השקלים החדשים הקרובים;
{{ח:תת|(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 2ב|בתקנה 2ב(ג)}} – לסכום הקרוב שהוא מכפלה של חמישה שקלים חדשים.

3ניכוי בשל אירוח

לא יותר ניכוי הוצאה בשל אירוח בארץ, למעט ניכוי הוצאה סבירה לאירוח אדם מחוץ־לארץ.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} לא יותר ניכוי הוצאה בשל אירוח בארץ, למעט ניכוי הוצאה סבירה לאירוח אדם מחוץ־לארץ.

4סייג להתרת ניכוייםתיקונים: תש״ן, תשע״ב־2

(א)לא יותר לעובד שכיר ניכויין של הוצאות המפורטות בתקנות אלה, שהוצאו על־ידו מעל לסכום ששולם לו על־ידי המעביד.
(ב)האמור בתקנת משנה (א) לא יחול על הוצאות שהוצאו לצורך הפקת הכנסה בחוץ לארץ, אם ההכנסה שולמה מאת מעביד שאינו תושב ישראל, וכן לא יחול על הוצאות בשל דמי חבר ודמי טיפול כאמור בתקנה 2(7).
↺ פנימיות: 1
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(א)}} לא יותר לעובד שכיר ניכויין של הוצאות המפורטות בתקנות אלה, שהוצאו על־ידו מעל לסכום ששולם לו על־ידי המעביד.
{{ח:תת|(ב)}} האמור בתקנת משנה (א) לא יחול על הוצאות שהוצאו לצורך הפקת הכנסה בחוץ לארץ, אם ההכנסה שולמה מאת מעביד שאינו תושב ישראל, וכן לא יחול על הוצאות בשל דמי חבר ודמי טיפול כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2.7|בתקנה 2(7)}}.

5אי התרת פחת

סכומים שהוציא נישום למטרות המפורטות בתקנות אלה ואינם מותרים לפיהן בניכוי, לא יותר לגביהם ניכוי של פחת בכל דרך שהיא.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} סכומים שהוציא נישום למטרות המפורטות בתקנות אלה ואינם מותרים לפיהן בניכוי, לא יותר לגביהם ניכוי של פחת בכל דרך שהיא.

6דרכי הוכחה

לא יותרו לניכוי ההוצאות המפורטות בתקנות אלה, אלא אם הגיש הנישום מסמכים או קבלות לאימות ההוצאות להנחת דעתו של פקיד השומה וכן הוכחות אחרות כפי שיקבע הנציב.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} לא יותרו לניכוי ההוצאות המפורטות בתקנות אלה, אלא אם הגיש הנישום מסמכים או קבלות לאימות ההוצאות להנחת דעתו של פקיד השומה וכן הוכחות אחרות כפי שיקבע הנציב.

7ביטול

תקנות מס הכנסה (תנאים לניכוי הוצאות מסויימות), תשכ״ז–1967 – בטלות.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} תקנות מס הכנסה (תנאים לניכוי הוצאות מסויימות), תשכ״ז–1967 – בטלות.

8תחילה

תחילתן של תקנות אלה ביום י״ט בתמוז תשל״ב (1 ביולי 1972).
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה ביום י״ט בתמוז תשל״ב (1 ביולי 1972).

9השם

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), תשל״ב–1972“.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} לתקנות אלה ייקרא ”תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), תשל״ב–1972“.