1הגדרות
בצו זה –
”דמי שכירות“ – תשלום בעד שכירות של מקרקעין, כהגדרתם בחוק המקרקעין, התשכ״ט–1969 (להלן – מקרקעין), שניתן לתבוע אותו כהוצאה בייצור הכנסה, לרבות סכומים המהווים החזר הוצאות של המשכיר בשל ההשכרה, והכל בין בכסף ובין בשווה כסף, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתשלום חד פעמי ובין בשיעורים, למעט תשלומים שעליהם חלה חובת ניכוי מס במקור לפי תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים), התשנ״ג–1993;
”שכירות של מקרקעין“ – לרבות זיקת הנאה במקרקעין.
↗ חיצוניות: 2
הצג הפניות חיצוניות
- בחוק המקרקעין, התשכ״ט–1969 → חוק המקרקעין
- תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים), התשנ״ג–1993 → תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים)
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} בצו זה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דמי שכירות“ – תשלום בעד שכירות של מקרקעין, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק המקרקעין|בחוק המקרקעין, התשכ״ט–1969}} (להלן – מקרקעין), שניתן לתבוע אותו כהוצאה בייצור הכנסה, לרבות סכומים המהווים החזר הוצאות של המשכיר בשל ההשכרה, והכל בין בכסף ובין בשווה כסף, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתשלום חד פעמי ובין בשיעורים, למעט תשלומים שעליהם חלה חובת ניכוי מס במקור לפי {{ח:חיצוני|תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים)|תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים), התשנ״ג–1993}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שכירות של מקרקעין“ – לרבות זיקת הנאה במקרקעין.