תוכן החוק
צו בדבר קביעת שיעור הריבית המכסימלי
1הגדרותתיקונים: תשי״ט, תשכ״א, תשכ״ג, תשכ״ג־2, תשכ״ח
בצו זה –
”מילווה“, למעט –
(1)מילווה שניתן במטבע־חוץ ולקבלתו ולתנאיו ניתנה רשות מאת המפקח על מטבע־חוץ לפי תקנות ההגנה (כספים), 1941 (להלן – מילווה־חוץ);
(2)מילווה שניתן מתוך כספי מילווה־חוץ, אם הרשות לקבלתו כאמור בפסקה (1), ניתנה בתנאי שהוא ישמש למתן המילווה האמור;
(3)מילווה שניתן על ידי חברה שעסקה או חלק מעסקה הוא מתן מילווה, מתוך כספים שנתקבלו על ידיה במטבע־חוץ או במטבע ישראלי הנובע מפדיון איגרות מדינת ישראל, מילווה העצמאות או איגרות מדינת ישראל מילווה הפיתוח, תמורת הקצאת מניות באותה החברה אם המפקח על מטבע־חוץ נתן רשות לפי תקנות ההגנה (כספים), 1941, להקצאת המניות, ולקבלת הכספים והתנה שהם ישמשו למתן המילווה האמור, או אם המפקח על מטבע־חוץ נתן אישור למילווה האמור;
”מוסד בנקאי“ ו”מוסד כספי“ – כמשמעותו בחוק בנק ישראל, תשי״ד–1954.
↗ חיצוניות: 3
הצג הפניות חיצוניות
- תקנות ההגנה (כספים), 1941 → תקנות ההגנה (כספים)
- תקנות ההגנה (כספים), 1941 → תקנות ההגנה (כספים)
- בחוק בנק ישראל, תשי״ד–1954 → חוק בנק ישראל
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} בצו זה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מילווה“, למעט –
{{ח:תתת|(1)}} מילווה שניתן במטבע־חוץ ולקבלתו ולתנאיו ניתנה רשות מאת המפקח על מטבע־חוץ לפי {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (כספים)|תקנות ההגנה (כספים), 1941}} (להלן – מילווה־חוץ);
{{ח:תתת|(2)}} מילווה שניתן מתוך כספי מילווה־חוץ, אם הרשות לקבלתו כאמור בפסקה (1), ניתנה בתנאי שהוא ישמש למתן המילווה האמור;
{{ח:תתת|(3)}} מילווה שניתן על ידי חברה שעסקה או חלק מעסקה הוא מתן מילווה, מתוך כספים שנתקבלו על ידיה במטבע־חוץ או במטבע ישראלי הנובע מפדיון איגרות מדינת ישראל, מילווה העצמאות או איגרות מדינת ישראל מילווה הפיתוח, תמורת הקצאת מניות באותה החברה אם המפקח על מטבע־חוץ נתן רשות לפי {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (כספים)|תקנות ההגנה (כספים), 1941}}, להקצאת המניות, ולקבלת הכספים והתנה שהם ישמשו למתן המילווה האמור, או אם המפקח על מטבע־חוץ נתן אישור למילווה האמור;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מוסד בנקאי“ ו”מוסד כספי“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק בנק ישראל|בחוק בנק ישראל, תשי״ד–1954}}.2שיעור הריבית המכסימלי הכללי
שיעור הריבית המכסימלי למילוות הוא אחד עשר למאה לשנה, אם אין הוראה אחרת בצו זה.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} שיעור הריבית המכסימלי למילוות הוא אחד עשר למאה לשנה, אם אין הוראה אחרת בצו זה.3מילווה לחקלאות, לתעשיה או למלאכה
(א)שיעור הריבית המכסימלי למילווה שניתן לצרכי חקלאות, תעשיה או מלאכה או שניתן למפעלי חקלאות, תעשיה או מלאכה, הוא עשרה למאה לשנה.
(ב)סעיף קטן (א) אינו חל על מילווה כאמור בו שניתן על ידי אגודה שיתופית לאשראי, כמשמעותו בחוק האגרות (אגודות שיתופיות לאשראי), תשט״ו–1956 {{ח:הערה|[צ״ל: תשט״ו–1955]}}, ושההון העצמי שלה אינו עולה על 200,000 לירות.
לענין סעיף קטן זה – ”הון עצמי“ – סך כל דמי החבר של חברי האגודה בתוספת סכום קרן המילואים של האגודה שלא הועדה לכל מטרה.
↗ חיצוניות: 1
הצג הפניות חיצוניות
- בחוק האגרות (אגודות שיתופיות לאשראי), תשט״ו–1956 {{ח:הערה|[צ״ל: תשט״ו–1955]}} → חוק האגרות (אגודות שיתופיות לאשראי)
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(א)}} שיעור הריבית המכסימלי למילווה שניתן לצרכי חקלאות, תעשיה או מלאכה או שניתן למפעלי חקלאות, תעשיה או מלאכה, הוא עשרה למאה לשנה.
{{ח:תת|(ב)}} סעיף קטן (א) אינו חל על מילווה כאמור בו שניתן על ידי אגודה שיתופית לאשראי, כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק האגרות (אגודות שיתופיות לאשראי)|בחוק האגרות (אגודות שיתופיות לאשראי), תשט״ו–1956 {{ח:הערה|[צ״ל: תשט״ו–1955]}}}}, ושההון העצמי שלה אינו עולה על 200,000 לירות.
{{ח:תת}} לענין סעיף קטן זה – ”הון עצמי“ – סך כל דמי החבר של חברי האגודה בתוספת סכום קרן המילואים של האגודה שלא הועדה לכל מטרה.3אמילווה לתקופה העולה על 4 שניםתיקונים: תשכ״ג, תשכ״ג־2
שיעור הריבית המקסימלי למילווה לתקופה העולה על 4 שנים שניתן על ידי מוסד בנקאי או מוסד כספי לצרכי חקלאות, תעשיה, מלאכה, מפעל תחבורה או פיתוח תיירות, הוא שנים־עשר למאה שנה.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} שיעור הריבית המקסימלי למילווה לתקופה העולה על 4 שנים שניתן על ידי מוסד בנקאי או מוסד כספי לצרכי חקלאות, תעשיה, מלאכה, מפעל תחבורה או פיתוח תיירות, הוא שנים־עשר למאה שנה.3במילווה לדירות מגורים ולבתי עסקתיקונים: תשכ״ז, תשכ״ח־2
(א)שיעור הריבית המקסימלי למילווה שניתן לתקופה העולה על ארבע שנים על ידי מוסד כספי ללווה לצורך רכישת דירה למגוריו או למגורי בני משפחתו או לצורך רכישת בית עסק, הוא שנים עשר למאה לשנה.
(ב)שיעור הריבית המקסימלי למילווה שניתן למוסד כספי והמוסד השתמש בו לצורך מתן מילווה כאמור בסעיף קטן (א) הוא שנים עשר למאה לשנה.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(א)}} שיעור הריבית המקסימלי למילווה שניתן לתקופה העולה על ארבע שנים על ידי מוסד כספי ללווה לצורך רכישת דירה למגוריו או למגורי בני משפחתו או לצורך רכישת בית עסק, הוא שנים עשר למאה לשנה.
{{ח:תת|(ב)}} שיעור הריבית המקסימלי למילווה שניתן למוסד כספי והמוסד השתמש בו לצורך מתן מילווה כאמור בסעיף קטן (א) הוא שנים עשר למאה לשנה.4מילווה צמוד־ערךתיקונים: תשי״ט, תשי״ט־2, תשכ״א, תשכ״ג, תשכ״ג־2
(א)בסעיף זה –
(1)”מילווה צמוד־ערך“ – מילווה שסכומו, כולו או מקצתו, צמוד לשער החליפין של המטבע הישראלי או למדד יוקר המחיה;
(2)”הסכום הנוסף“ – הסכום שלווה חייב לשלם עקב תנאי הצמידות נוסף לסכום הנקוב של המילווה;
(3)
(4)
(5)”חברת ביטוח“ – חברה אשר מלאה את התנאים שנקבעו בסעיף 2 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשי״א–1951.
(ב)שיעור הריבית המכסימלי למילווה שהוא כולו צמוד ערך יהיה –
(1)אם הוא ניתן על ידי מוסד בנקאי, מוסד כספי, או על ידי חברת ביטוח – שמונה למאה לשנה;
(2)בכל מקרה אחר – שבעה למאה לשנה.
(ג)שיעור הריבית המכסימלי למילווה שחלק ממנו בלבד צמוד־ערך, הוא –
(1)לחלק המילווה הצמוד – כאמור בסעיף קטן (ב);
(2)לחלק המילווה הבלתי צמוד – שיעור הריבית המכסימלי החל על אותו מילווה לפי צו זה.
(ד)מילווה שלפי תנאיו חייב הלווה, אם יסלק אותו במועדו, לשלם רק חלק מהסכום הנוסף (להלן – החלק הנוסף), יראו כצמוד־ערך אותו חלק בלבד מסכום המילווה שיחסו אל כל סכום המילווה כיחס החלק הנוסף אל סך כל הסכום הנוסף.
↗ חיצוניות: 1📝 הערות: 2
הצג הערות עריכה
(בוטלה);
(בוטלה);
הצג הפניות חיצוניות
- בסעיף 2 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשי״א–1951 → חוק הפיקוח על עסקי ביטוח #סעיף 2
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –
{{ח:תתת|(1)}} ”מילווה צמוד־ערך“ – מילווה שסכומו, כולו או מקצתו, צמוד לשער החליפין של המטבע הישראלי או למדד יוקר המחיה;
{{ח:תתת|(2)}} ”הסכום הנוסף“ – הסכום שלווה חייב לשלם עקב תנאי הצמידות נוסף לסכום הנקוב של המילווה;
{{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}}
{{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}}
{{ח:תתת|(5)}} ”חברת ביטוח“ – חברה אשר מלאה את התנאים שנקבעו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על עסקי ביטוח#סעיף 2|בסעיף 2 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשי״א–1951}}.
{{ח:תת|(ב)}} שיעור הריבית המכסימלי למילווה שהוא כולו צמוד ערך יהיה –
{{ח:תתת|(1)}} אם הוא ניתן על ידי מוסד בנקאי, מוסד כספי, או על ידי חברת ביטוח – שמונה למאה לשנה;
{{ח:תתת|(2)}} בכל מקרה אחר – שבעה למאה לשנה.
{{ח:תת|(ג)}} שיעור הריבית המכסימלי למילווה שחלק ממנו בלבד צמוד־ערך, הוא –
{{ח:תתת|(1)}} לחלק המילווה הצמוד – כאמור בסעיף קטן (ב);
{{ח:תתת|(2)}} לחלק המילווה הבלתי צמוד – שיעור הריבית המכסימלי החל על אותו מילווה לפי צו זה.
{{ח:תת|(ד)}} מילווה שלפי תנאיו חייב הלווה, אם יסלק אותו במועדו, לשלם רק חלק מהסכום הנוסף (להלן – החלק הנוסף), יראו כצמוד־ערך אותו חלק בלבד מסכום המילווה שיחסו אל כל סכום המילווה כיחס החלק הנוסף אל סך כל הסכום הנוסף.5שיעור הריבית המכסימלי בחוב פסוק
שיעור הריבית המכסימלי לחוב פסוק על ידי בית המשפט הוא חמישה עשר למאה לשנה.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} שיעור הריבית המכסימלי לחוב פסוק על ידי בית המשפט הוא חמישה עשר למאה לשנה.6מילווה הדדי
מילווה (להלן – המילווה הראשון) שלפי תנאיו גם המלווה מקבל סכום מסויים כמילווה לתקופה מסויימת מאת הלווה (להלן – המילווה השני), יוקטן שיעור הריבית המכסימלי החל על המילווה הראשון לפי צו זה בעד אותה תקופה בחלק יחסי מאותו שיעור, כיחס של סכום המילווה השני אל סכום המילווה הראשון.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} מילווה (להלן – המילווה הראשון) שלפי תנאיו גם המלווה מקבל סכום מסויים כמילווה לתקופה מסויימת מאת הלווה (להלן – המילווה השני), יוקטן שיעור הריבית המכסימלי החל על המילווה הראשון לפי צו זה בעד אותה תקופה בחלק יחסי מאותו שיעור, כיחס של סכום המילווה השני אל סכום המילווה הראשון.7מילווה שבו הריבית משתלמת מראש
מילווה שלפי תנאיו על הלווה לשלם ריבית בעד תקופה מסויימת מראש, דין הריבית ששולמה כאמור כדין מילווה שני כאמור בסעיף 6 שניתן לאותה תקופה.
↺ פנימיות: 1
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} מילווה שלפי תנאיו על הלווה לשלם ריבית בעד תקופה מסויימת מראש, דין הריבית ששולמה כאמור כדין מילווה שני כאמור {{ח:פנימי|סעיף 6|בסעיף 6}} שניתן לאותה תקופה.8צבירת ריביתתיקונים: תשכ״ג־2, תשכ״ה, תשכ״ו
צבירת ריבית מותרת באחד ממקרים אלה:
(1)הריבית נתרבתה תקופה של שלושה חדשים לפחות והיא לא שולמה במועד פרעונה;
(2)סך כל הריבית יחד עם הריבית דריבית אינו עולה על סך כל הריבית לפי שיעור הריבית המכסימלי שנקבע בצו זה;
(3)הריבית שולמה על איגרות חוב שאושרו לענין זח על ידי ועדת הכספים של הכנסת;
(4)הריבית שולמה על פקדון שלגביו ניתן צו בדבר זיכוי, הנחה או פטור ממס על פי סעיף 5 לחוק לעידוד החסכון (ערבות למילוות והנחות ממס הכנסה), תשט״ז–1956.
↗ חיצוניות: 1
הצג הפניות חיצוניות
- סעיף 5 לחוק לעידוד החסכון (ערבות למילוות והנחות ממס הכנסה), תשט״ז–1956 → חוק לעידוד החסכון (ערבות למילוות והנחות ממס הכנסה) #סעיף 5
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} צבירת ריבית מותרת באחד ממקרים אלה:
{{ח:תת|(1)}} הריבית נתרבתה תקופה של שלושה חדשים לפחות והיא לא שולמה במועד פרעונה;
{{ח:תת|(2)}} סך כל הריבית יחד עם הריבית דריבית אינו עולה על סך כל הריבית לפי שיעור הריבית המכסימלי שנקבע בצו זה;
{{ח:תת|(3)}} הריבית שולמה על איגרות חוב שאושרו לענין זח על ידי ועדת הכספים של הכנסת;
{{ח:תת|(4)}} הריבית שולמה על פקדון שלגביו ניתן צו בדבר זיכוי, הנחה או פטור ממס על פי {{ח:חיצוני|חוק לעידוד החסכון (ערבות למילוות והנחות ממס הכנסה)#סעיף 5|סעיף 5 לחוק לעידוד החסכון (ערבות למילוות והנחות ממס הכנסה), תשט״ז–1956}}.9תחולה
צו זה יחול על מילוות שניתנו מיום י״א בניסן תשי״ח (1 באפריל 1958) ואילך.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} צו זה יחול על מילוות שניתנו מיום י״א בניסן תשי״ח (1 באפריל 1958) ואילך.10השם
לצו זה ייקרא ”צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תשי״ח–1958“.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:ת}} לצו זה ייקרא ”צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תשי״ח–1958“.