1יחידת המטבע
(א)יחידת המטבע תהיה השקל.
(ב)חלק המאה של השקל יהיה האגורה החדשה.
הצג Wiki markup גולמי
{{ח:תת|(א)}} יחידת המטבע תהיה השקל.
{{ח:תת|(ב)}} חלק המאה של השקל יהיה האגורה החדשה.{{ח:תת|(א)}} יחידת המטבע תהיה השקל.
{{ח:תת|(ב)}} חלק המאה של השקל יהיה האגורה החדשה.{{ח:תת|(א)}} שקל אחד יהיה שווה ערך לעשר לירות ישראליות, ויבוא במקומן.
{{ח:תת|(ב)}} אגורה חדשה אחת תהיה שוות ערך לעשר אגורות, ותבוא במקומן.
{{ח:תת|(ג)}} כל מקום שבו נאמר, בכתב או בדרך אחרת, בעבר או בעתיד, לצורך כל מטרה, סכום כלשהו בלירות או באגורות, יראו כאילו נאמר בו סכום שווה ערך בשקלים או באגורות חדשות.
{{ח:תת|(ד)}} היה סך כל הסכום העומד להשתלם באגורות חדשות מסתיים בשבר, ייראה השבר שהוא חצי אגורה חדשה או יותר כאגורה חדשה שלמה, ושבר שהוא פחות מחצי אגורה חדשה – כבטל.{{ח:תת|(א)}} מטבע שהוצא כדין בישראל לפני יום תחילתו של חוק זה בערך נקוב של עשרים וחמש אגורות, של חמש אגורות, של אגורה אחת או של סכום הנקוב בפרוטות (להלן – מטבע מבוטל), לא יהיה הילך חוקי בישראל.
{{ח:תת|(ב)}} המוסר מטבעות מבוטלים לבנק ישראל תוך עשרים שנה מיום תחילתו של חוק זה יהיה זכאי לקבל תמורתם, ללא עמלה, מעות או שטרי כסף שווי ערך באגורות חדשות או בשקלים; היה סך כל המטבעות המבוטלים מסתיים בשבר, יהיה המוסר זכאי לקבל אגורה חדשה שלמה רק אם השבר הוא של חצי אגורה חדשה או יותר.{{ח:תת|(א)}} כסעיף זה ולהלן –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בנק“ – בנק או מוסד בנקאי כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)|בפקודת הבנקאות, 1941}}, מוסד כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)|בצו הבנקאות (מוסדות כספיים), תש״ל–1970}}, בנק ישראל או בנק הדואר;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”היום הקובע“ – כ׳ בתשרי תשמ״א (30 בספטמבר 1980).
{{ח:תת|(ב)}} המפקח על הבנקים יקבע בהודעה ברשומות סימון שיופיע על כל שיק האמור להיות נקוב בשקלים.
{{ח:תת|(ג)}} עד ליום הקובע לא יהיה בנק חייב לכבד שיק משוך בשקלים ואגורות חדשות; לאחר היום הקובע, לא יהיה בנק חייב לכבד שיק משוך בשקלים אם אין עליו הסימון שקבע המפקח לכך.
{{ח:תת|(ד)}} לאחר היום הקובע לא יהיה בנק חייב לכבד שיק משוך בלירות ואגורות אלא אם השיק נמסר לשם גביה או ערובה לבנק או לבנק אחר לפני היום הקובע.
{{ח:תת|(ה)}} שיק שיש עליו סימון שקבע המפקח, רשאי הבנק הנמשך לראות כל סכום הנקוב בו כסכום בשקלים ובאגורות חדשות, אף אם המלים ”לירה“ או ”אגורה“ מופיעות בו.
{{ח:תת|(ו)}} אין בהוראות סעיפים קטנים (ג) עד (ה) כדי לגרוע מחובותיהם וזכויותיהם של מושך שיק או של נפרע, מסב או אוחז בו, בינם לבין עצמם, או כדי להטיל חובה על בנק נמשך לכבד שיק כשלא היתה עליו חובה לעשות זאת כלפי מושך השיק.
{{ח:תת|(ז)}} שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע מועד שבו יפקע תקפו של סעיף זה או חלק ממנו.{{ח:תת|(א)}} בימים כ׳ ו־כ״א בתשרי תשמ״א (30 בספטמבר ו־1 באוקטובר 1980) יהיו הבנקים סגורים לציבור.
{{ח:תת|(ב)}} לענין תקופת סגירת הבנקים יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת הבנקאות#סעיף 8יז|סעיפים 8יז עד 8כא לפקודת הבנקאות, 1941}}, כאילו ניתנה לגבי כל הבנקים אכרזה על הפסקה במתן שירותים לפי {{ח:חיצוני|פקודת הבנקאות#סעיף 8טו|סעיף 8טו לפקודה האמורה}}, אשר בוטלה ביום כ״ב בתשרי תשמ״א (2 באוקטובר 1980); אולם דחיית המועדים האמורה {{ח:חיצוני|פקודת הבנקאות#סעיף 8יז|בסעיף 8יז}} תהיה עד יום כ״ג בתשרי תשמ״א (3 באוקטובר 1980).{{ח:ת}} עד יום שיקבע שר האוצר בתקנות, המוסר לבנק שטרי כסף ומעות נקובים בלירות ישראליות ואגורות, לרבות מטבע מבוטל, יהיה זכאי לקבל תמורתם, ללא עמלה, שטרי כסף ומעות נקובים בשקלים ובאגורות חדשות, ועל כל בנק, בכל סניפיו, להחליף מטבע כאמור ככל שהדבר ניתן במאמצים סבירים.{{ח:ת}} לצורך {{ח:חיצוני|חוק בנק ישראל#סעיף 41|סעיף 27 לחוק בנק ישראל, תשי״ד–1954}}, רשאי בנק ישראל להשתמש בשטרי כסף ומעות נקובים בלירות ישראליות ובאגורות אשר הוכנו לפני יום תחילתו של חוק זה.{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק בנק ישראל|בחוק בנק ישראל, תשי״ד–1954}}.}}{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק העונשין|בחוק העונשין, תשל״ז–1977}}.}}{{ח:תת|(א)}} {{ח:חיצוני|פקודת המטבע|פקודת המטבע, תש״ח–1948}} – בטלה.
{{ח:תת|(ב)}} תקנות שעת חירום (מטבע השקל), תש״ם–1980 – בטלות.{{ח:ת}} שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לדחות את היום הקובע האמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4(א)}} ואם עשה כן יידחו המועדים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיף 5}} בהתאם לכך.{{ח:ת}} תחילתו של חוק זה ביום ה׳ באדר תש״ם (22 בפברואר 1980).{{ח:ת}} שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.